הדפסההנהגת עם היא מהתפקידים הקשים ביותר. התפקיד דורש מהמנהיג כשרונות רבים שבעזרתם ימצא את הדרך הנכונה להנהיג את העם ולמלא כל משאלותיו. פרשת "קרח" מפגישה אותנו עם פרשייה מאד קשה. קבוצת אנשים התמרדו נגד הנהגת משה ואהרן. משה רבנו הגיב בענווה רבה ובחכמה, מצד אחד, אך עליו היה להתיחס גם לאלה שנהגו בעזות ובחוצפה כלפיו כמנהיג העם, מצד שני. למעשה, משה ראה לעצמו חובה לשמור על מוסד ההנהגה ולכן הגיב בתקיפות כלפי המורדים.
תקיפות מנהיג בפרשתנו (במדבר, פרק טז, א-לה)
דברי המורדים/המתלוננים
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.
טענת המורדים, בקיצור: אתם, משה ואהרן, מתנשאים על העם ולוקחים לעצמכם תפקידים
תגובת משה הראשונה – לכלל המורדים – מבחן המחתות
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה', מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה', הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח: שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם, כִּי הִבְדִּיל אֱ'לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה', וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ, וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה. לָכֵן, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה'; וְאַהֲרֹן מַה הוּא, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלָיו.
משה מנסה להסביר לקורח ולעדתו שהמינויים שלו ושל אחיו הם מאת ה'. ובכל זאת, מציע את מבחן המחתות. הוא מזמין את כולם להגיש מחתות ובהן קטורת ולהקריבן לפני ה', וכך ייוודע לכולם מי הרצוי לפני ה'.
תגובת משה השנייה – בעקבות התחצפות דתן ואבירם
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר, לֹא נַעֲלֶה. וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל–קֹרַח, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ, הֱיוּ לִפְנֵי ה', אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר. וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת; וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת; וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
משה מבקש מהם לא לקבל את מנחותיהם של המורדים.
כבוד ה' מופיע בעקבות התעקשותם במחלוקת ומכריז על העונש
וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ, אֵ'ל, אֱ'לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר: הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר: הֵעָלוּ מִסָּבִיב, לְמִשְׁכַּן קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם.
ה' מופיע בכבודו ומכריז שעונש המורדים יהיה מיתה.
תגובת משה התקיפה (עקב התחצפות נוספת של דתן ואבירם) – הכרזה על מבחן המיתה המשונה
וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם; וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר, סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם: פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם. וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי לֹא מִלִּבִּי. אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם, לֹא ה' שְׁלָחָנִי. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה – וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'.
משה מכריז על מבחן המיתה המשונה שעלולה לקרות למי שאינם מאמינים בהנהגת ה', כעדות למינוי משה ואהרן על פי ה'.
העונש הקשה – מיתה משונה – האדמה נפתחת!
וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְכָל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם: כִּי אָמְרוּ, פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ. וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.
משה ניסה כמה פעמים להרגיע את המורדים ולהסביר להם שהמינויים שלו ושל אחיו הם מאת ה', אך הם סרבו לקבל. כשראה משה את התנגדותם העיקשת, במיוחד של דתן ואבירם שהתחצפו כלפיו, פנה לה' להטיל עליהם עונש שמיימי שיוכיח לכל העם שאכן ה' הוא המנהיג והמאציל מהנהגתו עליהם, ואין כאן התנשאות ובקשת שררה, כטענת המורדים.
זוהי, אם כן, התנהגותו של מנהיג אחראי, החש אחריות לתפקידו, ובעיקר למעמד ההנהגה בישראל, שלא יתערער. לכן, נהג בתקיפות כזו שתשמש "שיעור" לכל העם בעניין כבוד ויראה שצריך לחוש כלפי מנהיגים הממונים על ידי ה'.
תקיפות מנהיג בימינו
בימינו, מעמדו של מנהיג תלוי הרבה ביחס הציבור אליו. הוא אמנם יכול, מעשית, להטיל אימתו עליהם, אך זו תזכה להשפעה חיצונית, קצרת טווח ולא תחזיק מעמד. מי יכול להרשות לעצמו לנהוג בתקיפות? רק מי שחש שיש לציבור אימון בו, אז ינהג בתקיפות הראויה כלפי המנסים למרוד ולערער על מנהיגותו. ימינו, רוב המנהיגים מגיעים לתפקידם בבחירות דמוקרטיות, על פי רצון העם. בכל זאת, ניתן היה לצפות שמנהיג שנבחר לכהן, כראש ממשלה, למשל, ירגיש חופשי ואף מחויב לנהוג בתקיפות כלפי המערערים על תפקידו. למעשה, הרבה פעמים הציבור חש שאין המנהיג נוהג בתקיפות כלפי אותם אנשים .
מה מסתתר מאחורי חולשת מנהיג
משה רבנו, למרות ענוותו הגדולה, לא ראה בעיה לנהוג בתקיפות כלפי המורדים, כיון שחש כל הזמן שהוא שליח ה', ולא נבחר הצבור. מנהיג בימינו חש שמעמדו תלוי בצבור, לכן הוא "פוזל" ימינה ושמאלה בכל פעם שעליו לקבל הכרעה כבדת משקל, במיוחד – תקיפות כלפי מורדים.
הגיע הזמן, שבכל סוג של בחירות, יתמלא המנהיג בתחושת שליחות ולא יהסס מלתקוף, להעניש, את מי שמערערים על הנהגתו.
היכן פוגש ערך זה את ילדינו
מעמדם של ההורים בעיני ילדיהם, אמור להיות טוב. הילדים אמורים להיות ממושמעים לכל הוראות ההורים. מה קורה בבתים שזה לא קורה כך? אחת הסיבות היא שההורים משדרים חולשה ביחס למעמדם מול ילדיהם. אין הכוונה להפגין קשיחות, יובש ורודנות, חלילה, אלא חשוב שהילדים יבינו וירגישו את מרות ההורים ויכבדו אותם ביחס למעמדם. למצב כזה ניתן להגיע על ידי עקביות בדרישה למילוי הוראות. לא יוותר ההורה על אי ביצוע משימה. התקיפות הנדירה יכולה לבא לידי ביטוי עקב התנהגות חריגה בה הילד מערער על מעמד ההורה ונוהג כלפיו בחוצפה. או אז, לטובת הילד, יגיב ההורה בתקיפות הראויה, וכמובן, ידאג אחר כך למצוא הזדמנות לריכוך היחס שנגרם.
סיפור ילדים: תקיפות מנהיג
הסיפור הוא על מנהלת בית ספר שהחליטה לנהוג בענישה משמעותית ביחס לרשלנות של שני תלמידיה בנושא בטיחות בדרכים. ההחלטה על עונש חמור התקבלה אצלה אחר שתלמידים אלה הוזהרו, ומאחר שכללי הבטיחות היו ברורים להם כראוי, ובכל זאת זלזלו בהם.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com