פרשת תרומה: הדרגתיות בקדושה

מהי קדושה?

בעצם, זהו נושא לסדרת מאמרים, אך חשוב לנו לעסוק ולו במעט בנושא חשוב זה, כי פוגשים אנו אותו לא מעט במהלך לימודנו את פרשות השבוע, בשבתות ומועדים, בבית הכנסת ועוד.

ובכן, קדושה היא מושג רוחני ביותר שלעם ישראל יש נגיעה משמעותית בו. תחילה כדאי להבחין בין המושגים חומר ורוח. מושגים אלה אמנם ידועים יותר. אנחנו בהחלט מבדילים בין חומר לרוח, בין גוף למה שנלווה לגוף, הנשמה. אכן, הנשמה, החלק הרוחני שבכל אדם, מבדילה אותו מכל הבריאה. בחלק החומרי, בגופו, הוא דומה לבעלי החיים ממשפחת היונקים, בכל מה שקשור למערכות החיים שלו, אך הנשמה מבדילה אותו מהחומר. הנשמה אמורה להיות הכלי האמור לקלוט, ליזון מהעיסוקים הרוחניים של האדם. מהו המזון הזה? היכן ניתן להשיגו? התשובה לכך פשוטה: כל מה שנחשב ערכי, לפי אמות מידה נכונות, הריהו מזון טוב. להפתעתנו, מזון זה הוא מאד זמין, אין צורך לרכשו, ויתרה מכך, אנחנו ניזונים ממנו בכל יום גם איננו מודעים לכך. למשל, עזרה לזולת היא מזון רוחני. הארת פנים לזולת וכדומה.  זו בעצם התנהלות קדושה. מי שזוכה לנהל את חייו בהתחשבות משמעותית בחלק הרוחני שבו, בנשמה, חי הוא בקדושה ברמה מסוימת.  לכן, ההגדרה הקרובה אלינו למושג קדושה הוא – הבדלה, התעלות מהחומר, התחשבות במה שמעבר לחומר.

דרגות בקדושה

כאמור, קדושה היא הבדלה. כל פעולה הנעשית מתוך חשיבה איכותית, המבדילה בין החומר לרוח, יכולה להיכנס תחת ההגדרה למושג "קדושה". אלא, שעולם הקדושה הוא גדול ורחב. כמו שנדע להבדיל בין קדושת בית הכנסת לקדושת בית המקדש, למרות השתייכות שניהם לעולם הקדושה, כך נבדיל בין מעשה מתחום שבין אדם לחברו למעשה בתחום הרוחני-אישי. ביהדות יש הערכה מיוחדת למי שנוהג קדושה בחייו הפרטיים. כלומר, עזרה לזולת היא בהחלט מעשה קדוש. בעשיית העזרה "מכריז" העושה שהוא מבדיל את עצמו (אמנם לזמן מה, למשך פעולת העזרה)  מהדאגה לצרכי עצמו הוא, בכך שהוא חושב על צרכי חברו, אך אם, למשל, יסעד את סעודתו באיפוק, במידה הנדרשת, ולא בהסתאבות, ייחשב הדבר שהוא אכל בקדושה. בדומה לכך, נוכל להעריך את ההתיחסות שלנו לגורמים מזמנים שונים בחיי היום-יום, באיזה מהם נהגנו בקדושה ובאיזה "זרמנו" כהרגלנו.    

הדרגתיות בקדושה בפרשתנו

פרשתנו עוסקת בצווי לבניית המשכן וכליו. ה' ציווה את משה להודיע לעם ישראל על התרמה של 15 חומרים שונים לבניית המשכן וכליו. החומרים כללו זהב, כסף, נחושת, עצי שטים, אבנים יקרות ועוד. רשימה מכובדת בהחלט (!), כראוי לבית ה'. משה רבנו קיבל תוכנית מפורטת לבניית המשכן ולכליו. התכנית כללה את המידות של המשכן ושל כל אחד מהכלים, ולכל חלק ניתנה רשימת החומרים מהם ייצרו האומנים את הכלי. כשמשווים בין הכלים, למשל, את תחום החומרים, רואים שיש הבדל בין הכלים הפנימיים (מנורה, שולחן ומזבח) שמתוכננים לעשייה מזהב, לחיצוניים (מזבח החיצון, הכיור) המתוכננים לעשייה מנחושת. הסיבה לכך היא ההדרגתיות בקדושה – כל הפנימי יותר, מאחר וקדוש הוא יותר, החומרים שלו יותר יקרים ונחשבים. למשל, המזבח החיצון נועד להקרבת קרבנות, ואילו המזבח הפנימי נועד להקטרת קטורת. הקטורת אכן קדושה יותר מהקרבנות, לכן המזבח שלה, מזבח הקטרות נעשה מזהב, ואילו הקרבנות שהם בדרגת קדושה נמוכה מהקטורת – המזבח שלהם נעשה מנחושת.

הדרגתיות בקדושה בימינו

אם עסקנו לעיל במשכן וכליו, כמה מביכה היא התחושה בעברנו לעסוק בקדושה בימינו. לצערנו הרב, נחרב בית מקדשנו מפני חטאינו, לכן המושג קדושה מוגבל לתחומי החיים שלנו ביום-יום, ולא בבית המקדש. אכן, בהעדר המקדש, קשה להרבה מאתנו לדמיין מהי קדושה נכספת, אך, כאמור, הקדושה מאופיינת גם בחיי היום-יום. ייטיב נא כל אחד מאתנו לפתח יותר ויותר מודעות לחלק הנשמתי שבו, ואז ייחשף למימד הקדושה של החיים. ביהדות, קדושה מתחילה בעצם הנבדלות מארחות חיים נהנתניים, למשל, בהתחשבות בזולת, אך בהחלט קיימת הדרגתיות בקדושה גם בחיי היום-יום. למשל, מי שמקדיש מזמנו להתבונן באיכות החיים, מה באמת זקוקה הנשמה למחייתה, ומגיע למסקנה שלא די במעשים טובים בין אדם לחברו, אלא יש צורך בשדרוג הגישה לחיים, לשים מדדים לחיים איכותיים במרכז, וכך להגיע לחיים כאלה שבהם, מצד אחד, דואגים לחיים גשמיים בריאים, אך, מצד שני, מפנים זמן לעיסוק בלימוד מקורות שיביאו לחשיבה טובה יותר על החיים.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

חיי היום-יום של ההורים מול ילדיהם, הם, בדרך כלל, מסביב לצרכיהם הקיומיים של הילדים: אוכל, ביגוד, בריאות וכדומה. העיסוק בלימודים יכול להגיע מצד אחד, ממקום של "סדר יום", "מחויבות אישית", אך, וכך גם רצוי,עשוי הוא שיגיע ממקום רוחני, מהצורך הקיומי כללי של הילד. כלומר, דאגת ההורים להתפתחותו התקינה של הילד צריכה לכלול גם דאגה לעתידו הטוב כבוגר וכעצמאי, אלא שלא רק בקיומו הפיזי, שיוכל לכלכל את עצמו בעתיד, אלא דאגה גם לעיצוב אישיותו, שהיחס שלו לחלק הרוחני שבו יהיה כבר בנוי ובשל. לכן, צריכים הם להתיחס מדי פעם, למשמעות הרוחנית של התפתחותו העוברת דרך הלימודים בבית הספר, אך מושפעת גם מהחינוך הערכי שהוא מקבל מהוריו.   

סיפור ילדים: הדרגתיות בקדושה

הסיפור הוא על סבתא שרקמה שלש מפות ונתנה אותם במתנה למשפחת בתה. ההסבר שלה על הכפילות של המפות היה שכל מפה מיועדת ליום קדוש אחר: שבת, חג וראש חודש. היא עשתה זאת כשראתה שמשפחת בתה לא הקפידה על הדרגתיות בקדושה ביחס להבדל בין הימים האלה.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com