הדפסהלק"י
ספירת האומר בספירת העומר
תכנית לימוד ושינון מידות טובות שבין אדם לחברו בימי ספירת העומר לשיפור האומר – מדה ליום, מדה ליום, ומכאן לכל ימות השנה. לימוד ופעילות לע"נ מורנו ורבנו הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהיו בו אשכולות של מדות טובות וקיים בעצמו מצות "והלכת בדרכיו" (דברים, כ"ח:ט').
להלן רשימת מידות טובות ועצות קלות הטומנות בתוכן עושר רב של כוחות העשויים לשפר ואף לתקן את התנהגותנו בינינו לבין חברינו.
בימים אלה, שבהם נסתלקו 12 אלף זוגות תלמידיו של רבי עקיבא ע"ה על שלא נהגו כבוד זה בזה, חובה עלינו לעמול לתיקון המידות ולהגיע לא רק לכיבוד האחד את חברו אלא אף לידי אהבת חינם שבזכותה נזכה לבנין ביהמ"ק בב"א.
לפניכם מ"טמונים (=מ"ט מונים, סופרים) – 49 מידות ועצות קלות, שבקיומן נוכל לעלות ממידה למידה ונגיע בע"ה ליום מתן-תורתנו מתוך אהבת חינם באמת. חלק מהן חוזר על עצמו במלים אחרות. זאת גם כדי להתחכם כנגד היצר במלים שונות…
המידות כתובות על דרך החיוב – במטרה לדבוק בהן וממילא לדעת ממה להתרחק.
המידות כתובות על סדר א"ב להקלה על הזכירה והמעקב. יש אותיות שרשומות תחתן מספר מידות. זה נעשה גם כדי להגיע למספר המיועד – 49.
אמנם ידועה אמרת הגר"א שקשה לתקן מידה אחת יותר מללמוד את כל הש"ס, ולכן, אין הדרישה שבכל יום נתקן מידה, אלא תחילה שנהיה מודעים למידות אלה. אחר כך, במשך השנה או אחריה, כל אחד בהתאם להשתדלותו, יכולתו וקשייו, יזכה לתקן מידה או יותר. אך חובת ההשתדלות עלינו להתחיל את המהלך, ולנסות לתקן ולו במעט את הרגלינו. ו"הבא ליטהר, מסייעין בידו".
רשימת המידות בסדר א'-ב'
- אהבת הבריות (שימו לב, לא נאמר אהבת החברים ואף לא יראי ה', אלא בריותיו של הקב"ה – גם אלה שיש בהם רק בריאה, לא תורה ולא מעשים טובים)
- אמירה (להתרגל להשתמש באמירה, בדיבור ולא למהר להשתמש באמצעים אחרים)
- אמת (להרגיל עצמו לומר תמיד את האמת. חותמו של הקב"ה "אמת")
- בדיחה (להרבות באמירת בדיחות, כשרות כמובן, המרבות שמחה ועליצות)
- גבורה (להגביר את יצר הטוב על יצר הרע: 1. להתאפק מלהגיב. 2. לא להיכנע לפיתויים)
- דיבור (להשתמש בכוח הדיבור שניתן לנו ולהסביר את כוונותינו)
- דבקות בצדיקים (הנצמד לצדיקים לומד ממעשיהם הטובים)
- דיצה (מלה נרדפת לשמחה. להרבות בדיצה באוירה עליזה בחברת תלמידים או חברים)
- הסברה (להסביר את מעשינו ולא לסמוך על כך שהם מובנים)
- הכרת הטוב (לזכור להכיר טובה למי שגמל לנו טובה)
- הודאה על האמת (מונעת לשון הרע ומריבות)
- הסתפקות במועט (מי שיש בו מידה זו אינו "פוזל" לרשות חברו וחוסך מעצמו קנאה)
- התבוננות (לא ממהר להגיב אלא מתבונן במעשה ומנסה להבינו אחרת)
- ויתור (אינו עומד על שלו אלא מוכן לוותר לטובת חברו)
- זריזות (הזריז מתפנה גם לעזור לחברו)
- חריצות (ללמוד מהנמלה לא להיות עצל, אלא זריז בעבודת ה')
- חישוב ("הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה ושכר עברה כנגד הפסדה")
- טוּב עין (לראות בעין טובה כל מה שעושה הקב"ה בעולמו וכן להביט כך על מעשי בני האדם)
- ישרות (ללמוד מדרכי אבותינו להיות ישרים. עיין בהקדמתו של הנצי"ב לפרושו "העמק דבר" לחומש "בראשית")
- כבוד הבריות (ללמוד מחז"ל שאמרו "גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה")
- לימוד בחברותא (מרבה אהבה בין אדם לחברו, מחכים את שניהם)
- לב טוב (מדה טובה ביותר! המידה שכוללת כל המדות הטובות, לפי ריב"ז-אבות, ב:ט)
- מחילה (לא להקפיד על חבר, אלא למחול לו. ומי שמוחל לחברו – מוחלין לו מן השמים)
- מי מנוחות (המרגיל עצמו לחיות על מי מנוחות, ברוגע, שכרו רב בהימנעותו מֵריב)
- מתנה (טוב לתת מתנה ואפילו צנועה לחבר ביום שמחתו להגביר האהבה ביניהם)
- מאיר פנים ("והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". הארת פנים מקרבת ומביאה לאהבת הבריות)
- נחת מהצלחת חבר (שמח בהצלחת חברו ולא מתקנא בו)
- ניקיון ("תורה נאה בכלי נאה" וכל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, כי הדבר גורם לחילול ה')
- "נעלבים ואינם עולבים" (סופג עלבון חברו ואינו מגיב)
- "נושא בעול עם חברו" (לגלות ערנות ואכפתיות במה שקורה סביבך)
- סבלנות (לא ממהר להגיב על פגיעת חברו בו, אלא מתאפק)
- סעד (תומך בחברו ומסייע לו במדת הצורך)
- סיפורי צדיקים (קריאת סיפורי צדיקים מוסיפה לחינוך הטוב של האדם)
- עזרה (נענה לפניית חברו המבקש את עזרתו)
- ענוה (נוהג בענוה בחברת אחרים ולא מבליט עצמו אף במה שהוא מצוין בו)
- פרגון (מחמיא לחברו אף בהצטיינו בדבר פעוט)
- פתיחות (פתוח ומוכן לקבל הצעות טובות לשיפור האקלים החברתי)
- פה נקי (מקפיד לשמור על פה נקי מלשון הרע ומדיבורים אסורים)
- צהלה (מרבה בשמחה בין החברים)
- צניעות (נוהג בצניעות בכל דרכיו, לא רק בענייני לבוש וכדו')
- צלילים רוגעים (מרגיעים את הכוחות התוססים באדם ומשרים אוירה נעימה)
- קידוש ה' (לראות בכל פעולה איך ניתן לעשותה, כך ששם ה' יתקדש ויתברך)
- קול דממה (לא חייבים להגיב אף לא בדיבור לשום מעשה, לַמֵד עצמך "להשמיע" קול אחר – קול דממה דקה)
- רחמנות (לדבוק במדותיו של הקב"ה – "מה הוא רחום אף אתה רחום")
- רוחב לב (היכולת להכיל כל אדם, כל התנהגות, אורך רוח לסובבים אותו)
- שמירת הלשון (ראש וראשון למצוות שבין אדם לחברו. הזהיר בשמירת הלשון לא רק זוכה לאריכות ימים, אלא להימנע מהרבה מדות רעות שבין אדם לחברו)
- שקידה (רוב גדולי התורה הגיעו לכך מתוך שקידה רבה על לימודם. אמרו חז"ל "אינו דומה שונה פרקו מאה פעם לשונה פרקו מאה ואחד")
- שבירת הֶרגל (לא יאמר אדם: "מה אעשה? כבר הורגלתי לקום מאוחר" וכדומה, אלא יזכור שה' נתן לו בחירה חפשית בין הטוב לרע ואז יבחר בטוב.
- תום (=שלמות, בחינת "תמים תהיה עם ה' א'להיך", להאמין ש"כל דעביד רחמנא – לטב עביד")