הדפסהלא להחניף
לבו הרחום של השופט יכול לעתים להעביר אותו על דעתו. אם נגזר עונש מוות לרוצח, עלול לקרות שהרוצח ינסה לפדות את עונשו הקשה בכופר כסף. פרשת "מסעי" מלמדת אותנו שחובה לבצע את העונש בנאשם ולא להחניף (=לפייס) את השופטים בשוחד כסף. למהלך זה קוראים חנופה, לרצות מישהו בדיבור אן במתנה כל שהיא. איסור זה חל גם על מי שרצח בשוגג (=ללא כוונה) ומבקש הוא להימנע מלנוס לעיר המקלט, על פי הדין.
למאמר המלא וסיפורי ילדים על המידה "לא להחניף".
הודאה לבורא
בחיי היום-יום לא תמיד אנחנו שמים לב להנהגת ה' אותנו. קמים בבוקר, יוצאים לדרכנו, עושים במהלך היום את מה שתכננו וחוזרים הביתה. מדוע כל כך בטוחים אנו בהתנהלות תקנית, בריאה ללא תקלות? טוב שאכן זה מה שקורה בדרך כלל, אך לעתים חלים שיבושים לא נעימים: פתאום מישהו חולה, הרכב מקולקל וכו'. בפרשת "מסעי" סוקרת התורה את כל המסעות שעשו בני ישראל במדבר. פירוט זה נחשב לכאורה (כאלו) מיותר, כי כבר פורטו כל המסעות בעבר, בכל פעם שנסעו בני ישראל ממקום למקום. חז"ל הסבירו שמטרת כפילות זו באה להטמיע בלבנו את חובת ההודאה לה' על השגחתו עלינו במדבר שמצויים בו סכנות וקשיי קיום בסיסיים. למרות הסכנות והקשיים הגענו לשלום ליעדים השונים.
למאמר המלא וסיפורי ילדים על המידה "הודאה לבורא".
הכל מכוון מלמעלה
לעתים קורה לנו משהו לא נעים בבית או בדרך. אנחנו מצליחים לצאת מהאירוע ללא נזק או בנזק קטן יחסית. הרבה הסברים יכולים להתקבל על מה שקרה. פרשת "מסעי" מלמדת אותנו שהכל מכוון מלמעלה, מה', מנהיג העולם. מהו האירוע שמלמד ערך זה? פרשת "מסעי" מספרת שכשיצאו בני ישראל ממצרים, היה חשש כבד שהמצרים ימנעו אותם מלצאת. מה עשה ה'? הביא עליהם את מכת בכורות והעסיק אותם בקבורת מתיהם. כך לא היו פנויים ליציאת העם ממצרים.
למאמר המלא וסיפורי ילדים על המידה "הכל מכוון מלמעלה".
חיבת הנשים לארץ
עם ישראל חזר לארצו בדורות האחרונים, לאחר גלות של כאלפיים שנה. תנאי החיים בארץ עד לקום המדינה היו קשים ביותר. הרבה מתו במחלות ומי ששרד, היה זה מתוך דבקותו בארץ, מתוך אהבה עזה לארץ חמדת אבות. בתחילת דרכו של העם היו אלה המרגלים שהפחידו את העם בהיותם במדבר באמרם שהארץ "אוכלת יושביה היא" ולא נוכל לכבוש אותה. הקבוצה היחידה בעם שלא הופחדה ולא קיבלה את דעתם, אלא התחזקה בדברי כלב ויהושע היתה קבוצת הנשים. גם בפרשת "מסעי" מספרת לנו התורה על חיבת הארץ של חמש בנות צלפחד שלא היו מוכנות לוותר על העברת נחלתן כשתתחתנה לשבט אחר. וההוראה למשה היתה שהן תינשאנה לאנשים משבט מנשה ובכך יזכו שנחלתן תישאר בנחלת מנשה.