פרשת וישלח: מעשה נבלה

במחשבה, בדבור ובמעשה ישנם ביטויים, הגדרות ומלים שבאופן טבעי סולדים אנו מהם, איננו רוצים להיפגש בהם, איננו רוצים להיכנס למשמעותם. אחת מהן היא "נבלה". בשימושה הרגיל – בניקוד האות ב' בצירי – משמעה בהמה מתה, שריחה רע ביותר, ובשימוש אחר – בניקוד האות ב' בקמץ – משמעה: הערכת/הגדרת מעשה מתועב ביותר. השורש של שתי מלים אלה זהה – נ.ב.ל. לומר לך שמעשה נבלה מתועב ומכוער ודחוי כנבלה, בהמה מתה, שריחה רע ביותר! פרשתנו מלמדת על מעשה מכוער ביותר כזה – מעשה נבלה!

מעשה נבלה בפרשתנו

יעקב שב ארצה לאחר עשרים שנה בבית לבן. שם זכה להקים את משפחתו הגדולה – שנים עשר השבטים, מי שיעמדו אחר כך בראש עם ישראל. גם בת היתה לו – דינה. הוא מגיע לשכם, קונה במאה קשיטה את חלקת השדה שמחוץ לעיר שכם מבני חמור אבי שכם ויושב בה. יום אחד יוצאת דינה לטייל בשכם עצמה, והנה קרה מה שקרה כמתואר בפירוט בתורה:

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר:  קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה. וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד בֹּאָם. וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ. וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" (בראשית, לד:א-ז)

בצאתה העירה רואה אותה שכם בן חמור, מתעוררת בו תאווה גסה, הוא תוקף את דינה ומענה אותה. לאחר שמילא תאוותו, בעוד נפשו דבקה בה, ניסה לפייסה על העינוי והצער הגדול שגרם לה. תגובתה לא מובאת בתורה. יש להניח שהעינוי שיתק אותה ולא ידעה נפשה מנוחה, כמי שנטלו את נשמתו. שכם בן חמור לא מסתפק בכך, אלא מבקש מאביו לדאוג להביאה אותה לו לאשה.

נקמת האחים על מעשה דינה

הסיפור מגיע ליעקב, הוא שותק שתיקה רועמת, מלאת זעם, כזו הממתינה ליציאה מבוקרת שתהיה בהתיעצות עם בניו. בניו מגיעים הביתה, שומעים על האסון, נעצבים מאד אל לבם וכועסים, כמובן. בינתיים הגיע חמור לבית יעקב לבקש את דינה לבנו. בני יעקב נהגו בערמה והביאו את אנשי שכם להסכים למול עצמם כתנאי להסכמתם לתת את דינה. ביום השלישי למילתם, יצאו שמעון ולוי לשכם ונקמו את נקמת אחותם:

"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.  וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ.  בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם.  אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם, וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ.  וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת כָּל–אֲשֶׁר בַּבָּיִת" (בראשית, לד:כה-כט)

מעשה נבלה במקרא

כדי להבין עוד יותר מהו מעשה נבלה נביא מספר דוגמאות בהם מכונים מעשים שונים כ"מעשה נבלה": במשמעות בגידה/הפרת אמונים, ובמשמעות זנות/ניאוף/אונס.

במשמעות בגידה/הפרת אמונים

• בכיבוש יריחו – מעילה בחרם – "וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:  כִּי עָבַר אֶת בְּרִית ה' וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל" (יהושע, ז:טו). 
• התנהגות רעי איוב – " וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב, וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם: כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה, כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב" (איוב, מב:ח). 

במשמעות זנות/ניאוף/אונס

• ניאוף אשת איש – "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה, כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ; וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים, כב:כא). 
• עינוי פילגש בגבעה – "וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל אַחַי, אַל תָּרֵעוּ נָא; אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי, אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת" (שופטים, יט:כג). 
• סירוב תמר לאמנון – וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל אָחִי, אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל:  אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת" (שמואל ב, יג:יב). 
• ניאוף – יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם " (ירמיה, כט:כג). 

מעשה נבלה בימינו!

מצער מאד להתיחס לנושא זה, אך אם נדרשנו לכך, נעשה זאת במטרה להועיל, כמובן. גם אם קיימים, לצערנו, מעשי אונס במגזר היהודי, התופעה המסוכנת והקשה ביותר היא דוקא זו של נפילת בנות יהודיות בשבי הערבים.

אם מקישים בגוגל את השאלה: "כמה בנות יהודיות נמצאות בכפרים ערביים?" מקבלים תוצאה איומה!!! בכתבה מפורטת, נכתב בתחילתה המשפט: "כיום ישנן בישראל כ 70,000 בנות יהודיות (!!!) שחיות אצל הערבים. רבות מאוד הן הבנות שפשוט מנוצלות ע"י ערבים". בכתבה מפרטים בני הזוג חצרוני את הדרך בה מצליחים ערבים לפתות את הבנות. חשוב מאד לקרא את הכתבה הזאת ולצפות בסרטונים הממחישים את גודל האסון.

בהזדמנות זו נתרום את חלקנו בהגברת המודעות לתופעה הכאובה, במסירת הכתובת לפניות בנושא זה:

שבויות – המחלקה למניעת התבוללות, לפניות ודיווחים: טל' 073-2221333 או 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il

מדוע אין הצבור מזועזע דיו מהתופעה הזאת?

מעניין שכאשר קורה פיגוע, חלילה, לא עלינו, הצבור נזעק, כואב ודרוך לשמוע את התגובות, אך לא בנפילת בנות יהודיות בשבי הערבי. נראה שיש לכך שלש סיבות:

1. התרבות המתרנית המערבית, בה נפרצו גבולות הצניעות, חדרה מאד לתוכנו, ותופעה של יחסים בין המינים לא נחשבת חריגה ביותר.
2. טשטוש הזהות היהודית בתרבות הנפוצה, כתוצאה מחינוך לסובלנות וקרבה בין העמים, גורמת להכלה של התופעה.
3. שפיכות דמים בפיגוע היא מחזה מבעית, מזעזע מבחינה רגשית, אך "רצח אופי" במעבר לעם אחר, כל עוד לא היתה פגיעה בגוף, לא נראה קשה.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים משתדלים ככל יכולתם למנוע חשיפת ילדיהם למעשי נבלה מכל סוג שהוא. אך חשוב להפגיש אותם עם ספורי המקרא, דרכם ייחשפו לאירועים שקרו בעבר ולהתיחסות המתאימה של התורה להם. המטרה בכך היא להכין אותם לחיים, בהם ייחשפו מרצונם ושלא ברצונם לידיעות על מעשי נבלה במשמעויות ניאוף או/ו הפרת אמונים. הכנה זו תביא אותם להתיחסות נכונה לאירועים אלה.

סיפור השבוע: מעשה נבלה

הסיפור הוא על התנהגות תושבים בתקופת בחירות. תושבי אחת השכונות הפגינו בכרזות מבישות מול ראש העיר. הבחירות התקיימו וראש העיר התחלף. ראש העיר הנכנס יזם פגישה עם כל תושבי אותה שכונה והביע את מחאתו על הסגנון המעליב בו נהגו. הוא הקריא את סיפור נבל הכרמלי שנהג בכפיות טובה ומעשהו כונה על ידי אשתו כמעשה נבלה.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com