פרשת תצוה: אחריות מנהיג

הנהגת צבור היא לא מהתפקידים הקלים. אכן, מנהיגים נבחרים ולא משליטים עצמם על אחרים. בחירת מנהיג מצריכה חשיבה אחראית ביחס לדרישות התפקיד מצד אחד, ובדיקת התאמת המועמד מצד שני. לא תמיד מי שנבחר לתפקיד אכן מתאים לכך, וכולנו יודעים ומכירים אנשי צבור שלא צלחו את תפקידם ואף נמצאו נכשלים. פרשת "תצוה" מלמדת על הכהן הגדול ששימש בתפקיד החשוב והמכובד ביותר, אך נדרש לזכור תמיד את שולחיו.

אחריות מנהיג בפרשתנו

תפקידם של הכהנים בבית המקדש היה לשרת את עם ישראל בעבודת הקרבנות. כל מה שעשו היה בשליחות העם: הקריבו קרבנות צבור, קרבנות יחיד וברכו את העם בכל יום בברכה הידועה – "ברכת כהנים". עבודות אלה התחלקו בין כלל כהני המשמרת. כהן ששרת בתפקידים אלה נקרא "כהן הדיוט", כלומר כהן פשוט. מעליהם, בתפקיד חשוב יותר, היה הכהן הגדול. מיוחדים היו הכהנים בבגדיהם שנעשו "לכבוד ולתפארת", בגדים שנעשו מחומרים יקרים ויפים כיאה למי שמשרתים בבית המקדש, בארמונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. מיוחד ביותר היה הכהן הגדול. הוא לבש שמונה בגדים מיוחדים. שניים מהם היו: ה"אפוד" וה"חושן". ה"אפוד" היה בצורת סינר שצמודות אליו כתפות. על כל אחת מהכתפות היתה משובצת אבן יקרה, עליה היו חקוקים ששה משמות שבטי ישראל. שתי אבנים – שנים עשר השבטים. בנוסף, היה לכהן הגדול בגד הנקרא "חושן" המונח על חזהו. גם כאן היו שמות שנים עשר השבטים משובצים באבנים יקרות וצמודים על החושן בארבעה טורים. להלן הפסוקים המביאים את מבנה בגדים אלה ואת מטרתם – לזכור את בני ישראל תמיד בעמדו לפני ה':

"וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד:  זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר– מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב.  שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר…וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת; וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים, עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית– כְּתוֹלְדֹתָם… וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד, אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו– לְזִכָּרֹן… וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.  רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ. וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן:  טוּר, …  וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי…  וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי… וְהַטּוּר הָרְבִיעִי….וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם; פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט… וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ–לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד (שמות, כח:ו-כט)

טבעו של נבחר צבור לפתח תחושת כבוד לעצמו על שזכה להיבחר לאותו תפקיד, וככל שהתפקיד רם וחשוב יותר, תגדל גם הערכתו העצמית יותר. במצב זה, כשהוא עסוק בכבוד, מחשבת עליונות מסוימת, קטנה ככל שתהיה, מסיטה אותו מחשיבה עיקרית על מהות תפקידו החדש לו נבחר: צרכי הצבור, הדרכים להשגתם וכו'. הכהן הגדול נשא באחריות רוחנית גבוהה מאד, שהגיעה לשיאה ביום הכפורים בהתפללו על כל עם ישראל ובהיכנסו (כניסה חלקת, סמלית) למקום הקדוש ביותר במשכן/במקדש עם הקטורת – לקודש הקדשים. ביום קדוש זה זכר הכהן את כל ישראל והתפלל עליהם. אך, לא רק ביום זה, אלא בכל יום, שהרי בגדים אלה היו עליו תמיד. זכירת עם ישראל ביום-יום הביאה אותו לחשוב על צרכיהם, על מצבם, על בקשות מיוחדות שהופנו אליו. בגדים מיוחדים אלה עם המקום המיוחד והתפקיד המיוחד אותו נשא, הרחיקו ממנו את מחשבת הפיגול (=מחשבה זרה) על כבוד עצמי או משהו אחר שאינו שייך לתפקידו.

אחריות מנהג מצופה

תיאור ציורי עליון זה כבר לא קיים בימינו, בעוונותינו הרבים. מלאים אנו געגועים לחידוש עבודת הכהנים בבית המקדש שייבנה במהרה בימינו, אמן. עד אז, מה נוכל לומר למנהיג ציבור בימינו? "אמנם אינך כהן ואינך נמצא בבית המקדש, המקום שהשרה טהרה וקדושה כזו שהקלה על מנהיג לשאת באחריותו, אך אינך פטור מללמוד מהכהן את האחריות המינימלית המצופה ממך. לזכור לשם מה נבחרת, לזכור את בוחריך. היזהר לא לשקוע בדרכים לקידומך האישי ולזנוח בשל כך את אחריותך"

לצערנו הרב, לא אחת שומעים אנו על מנהיג צבור שמעל בתפקידו. המניעים העיקריים שלו לפעילות היו אינטרסים אישיים ואחרים, כאלה שלא נוגעים ישירות לתפקידו. הבה נאחל לעצמנו לראות יותר ויותר מנהיגים הנושאים באחריות המצופה מהם, ולא באחריות "מצופה", כלומר מזויפת ועטופה ברושם בלבד.    

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

לילדים יש חושים חדים הגורמים להם, בין השאר, להבחין בהתנהגות לא ישרה. כל נושא תפקיד כלשהו, במיוחד הורה, צריך לקחת בחשבון את עיניהם הבוחנות של הילדים, לראות אם הוא לא "מזייף" בתפקידו. כמובן, בשל גילם הצעיר לא יידעו את פרטי אחריותו, אך די בהתנהגות בולטת, כמו אי עמידה בזמנים, כדי לגרום להם חוסר הערכה כלפיו. דבר זה משאיר רושם לא חינוכי אצל הילד ועלול לפתח אצלו "הסכמה" או השלמה עם מציאות לא ראויה.   

סיפור ילדים: אחריות מנהיג

הסיפור הוא על מנהל בית ספר ששר הפנים גילה בו מידות מיוחדות התואמות את הצרכים של ניהול עיר. כשיום אחד נאלץ לפטר את אחד מראשי הערים, פנה בבקשה למנהל זה לקבל על עצמו ניהול זמני של אותה עיר. לאחר התלבטות והתיעצות, הסכים המנהל לקבל את התפקיד.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com