יחס כבוד לכל אדם הוא ערך בסיסי מאד, בחינת "מכבדי – אכבד". פרשת "כי תשא" מלמדת שצבור חייב בכיבוד מנהיגו, גם אם יש לו עליו תלונות. בכך, גומל הוא לו טובה

שימוש בתפקיד כלשהו כרוך באחריות. ככל שהתפקיד גדול יותר כן גדלה האחריות כלפי מילואו כנדרש. פרשת "תצוה" מלמדת שדרושה הכנה מלאה ומפורטת לקראת קבלת תפקיד.

העולם שלנו מורכב הוא מאד. יש בו ארבע דרגות עיקריות של נבראים: דומם, צומח, חי ומדבר, וגם קדש וחול. פרשת "תרומה" מלמדת שישנה גם הדרגה פנימית בתוך הקודש.

חשוב מאד ואף חובה שדיין ידון דין אמת לאמיתו. בכל זאת, מלמדת אותנו פרשת "משפטים", שיש להקל בעונשו של גנב, למשל, אם נגרם לו צער מיוחד במהלך פעולת הגנבה.

כבוד עצמי הוא ערך חשוב לכל אדם. לשמירתו טורחים רוב בני האדם, ואף, לעתים, נאבקים להגן עליו, ובצדק. פרשת "יתרו" מלמדת שיש גם חובה לכבד את הדומם.

רבים האנשים המתרפקים על זכרונות מהעבר, ושומרים לעצמם מזכרות שונות. פרשת "בשלח" מלמדת על חשיבות מזכרת לדורות, כזאת שיש בה תועלת לעתיד, בהשוואתו לעבר.

מי שמסרב לבצע דבר שהוא מחויב בו – "מכביד את לבו". פרשת "בא" מלמדת שהתנהגותו עלולה לגרור פעולה הפוכה – הכבדת הלב מצד הבורא, כך שלא תתאפשר לו עוד חרטה.

ישנם בני אדם המתעקשים להצדיק מעשיהם, גם אם טעו. פרשת "וארא" מלמדת שטוב יהיה אם לאחר שאדם טעה יתבונן בטעותו ויפיק לקח מכך לעתיד, בכך תימנע הטעות הבאה.

אהבה היא ערך בסיסי מאד לכל אדם. השאיפה לאהוב את כל בני האדם, את כל הבריאה, מתחילה בחינוך לאהבה במעגלים הקרובים. פרשת "שמות" מלמדת על חשיבות אהבת אחים.

האדם אינו מושלם, ולעתים טועה הוא בהתנהגותו ביחס לאחרים שמסביבו, גם כשכוונתו היא חיובית. אך, האם זוכר הוא להתנצל? פרשת "ויחי" מלמדת על חשיבות ההתנצלות.